החלטה בתיק בש"פ 501/13

             ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת מ' ברנט) לעצור את העורר עד תום ההליכים.

בכתב אישום שהוגש נגד העורר וחברו (להלן: אדי) מיוחסות להם בצוותא עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, נשיאת נשק וחבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיפים 449(א)(1), 144(ב) ו-329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). לפי הנטען בכתב האישום, בין אדי לבין האחים סאבי ורמי משייב ניטש סכסוך כספי. בעקבות סכסוך זה, קשר אדי יחד עם רפאל שבתייב (להלן: רפאל) - חברו הקרוב ושותפו העסקי - לפגוע בסאבי ורמי. מאוחר יותר, הצטרף לקשר גם העורר, שאחיו הוא שותף עסקי של רפאל ואדי. ביום 17.6.2011 הגיע רפאל אל הפיצוציה של סאבי בנתניה, ותיאם עם האחרון כי אדי ייפגש עימו בשעת ערב בגינה ציבורית בשכונת אזורים בנתניה, הגובלת בביתו של העורר (להלן: הגינה). בהמשך, הגיעו רפאל ואדי לביתו של העורר, כשבאמתחתו של רפאל אקדח מסוג יריחו ותחמושת. בביתו של העורר, נערכו השלושה למפגש עם האחים משייב. בין היתר, נתן העורר לרפאל כובע על מנת שיסווה את פניו וכן שלושה כדורים לאקדח שברשותו. בשעת ערב, יצאו רפאל ואדי מביתו של העורר אל הגינה. אדי התיישב על ספסל בגינה, ורפאל התיישב על ספסל סמוך כשהוא חובש כובע וחמוש באקדח. יחד עימם היו אחרים שזהותם אינה ידועה. סמוך לשעה 23:30, הגיעו רמי וסאבי משייב יחד עם אחרים לגינה, בהתאם לתיאום המוקדם. בשלב מסוים, לאחר שהבחין כי יש באמתחתו של סאבי סכין, ירה רפאל תשעה כדורים לעבר סאבי ורמי. משאזלה התחמושת באקדחו של רפאל, הצמיד את האקדח לראשו של רמי הפצוע על מנת להבהילו. כתוצאה מן הירי, נגרמו לרמי משייב חבלות חמורות, שחייבו התערבות כירורגית וגיבוס זרועו. יצוין כי נגד רפאל הוגש כתב אישום נפרד בנדון.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את רפאל, אדי והעורר עד תום ההליכים נגדם. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת מ' ברנט) קבע כי קיימות ראיות לכאורה למיוחס לעורר, ובפרט - הודעתו של רפאל בפני מדובב, שבה התייחס למעורבותו של העורר בקשר הפלילי. בהמשך, הורה בית המשפט המחוזי על הגשת תסקיר מעצר בעניינו. שירות המבחן עמד על הקווים השוליים בהתנהלותו של העורר, ועל כך שאת המיוחס לו ביצע לכאורה כאשר היה במעצר בית בפיקוח אלקטרוני. קצינת המבחן בחנה את החלופה שהציע העורר, אך מצאה כי אין בה כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו, ולא באה בהמלצה על שחרורו. בית המשפט הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. זאת, לאחר שנתן דעתו למסוכנות הנשקפת מהעורר על רקע מעורבותו הנטענת בקשר הפלילי, ונוכח ההסלמה בפעילותו העבריינית - רישום פלילי בגין עבירות של פריצה וגניבה (נשפט בבית המשפט לנוער); הרשעתו מהעת האחרונה בהחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית ושיבוש מהלכי משפט (תיק הממתין למתן גזר הדין); וכן כתב אישום תלוי ועומד נגדו בגין הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. עוד התייחס בית המשפט לכך שהעבירות נושא כתב האישום הנוכחי בוצעו לכאורה כאשר היה העורר נתון במעצר בית ובפיקוח אלקטרוני, ולכן לא ניתן לתת בו את האמון הנדרש לשם שחרור לחלופה. בית המשפט הוסיף וציין כי לכל אלה מצטרפת המלצתו השלילית של שירות המבחן.

במאמר מוסגר יצוין כי בעניינו של אדי קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת מ' ברנט) כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית למיוחס לו, אך בצורה מוחלשת, שכן גרסתו נתמכה בחומר הראיות בתיק. על-כן הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מעצר בעניינו. ביום 18.11.2012 הורה בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט י' שפסר) על שחרורו של אדי לחלופת מעצר בביתם של דודיו בצפת, שעליה המליץ שירות המבחן. בהחלטתו נתן בית המשפט דעתו לחולשה הראייתית שנקבעה; להיעדר עבר פלילי; ולטיב החלופה המוצעת (מרחק מזירת העבירה, טיב המפקחים).

הערר שלפניי מכוון הן לשאלת הראיות לכאורה, הן לשאלת החלופה. העורר טוען כי התשתית הראייתית אינה מבססת את טענת התביעה לכך שנקשר קשר מוקדם לפגוע באחים משייב, נוכח המאפיינים הספונטאניים של ההתרחשות בגינה, שאינם מלמדים על תכנון מוקדם, אלא על הגנה עצמית של הנוכחים במקום מפני האחים משייב. רפאל, כך הטענה, הצטייד באקדח בשל החשש שמא מדובר במארב שטומנים להם האחים משייב. כנגזרת מטענה זו, אין לייחס לעורר חלק בקשר שלא היה ולא נברא. העורר מוסיף כי התשתית הראייתית בכל הקשור לחלק המיוחס לו בפרשה היא חלשה: העורר מפנה להודעותיו שבהן טען כי הוא אינו מכיר באופן אישי את האחים משייב ואינו מכיר את פרטי הסכסוך, ולכך שקשירתו לסכסוך נעשתה רק בחצי פה באחת מהודעותיו של רפאל. אשר למסירת הכובע לרפאל - רפאל אומר כי העורר מסר לו כובע לפני שיצאו לגינה; העורר מאשר כי הוא מסר את הכובע לרפאל כבקשתו, אך מבלי שידע מה מטרת בקשתו. ממילא, כך העורר, רפאל לא טען כי ניסה להסתתר, וזוהה על-ידי האחים משייב. אשר לשימוש בביתו כנקודת יציאה לביצוע העבירה - נטען כי מדי יום מגיעים רבים לביתו של העורר כדי לבלות עימו ולהנעים את זמנו כשהוא נתון במעצר בית, ואלה הם פני הדברים גם באשר לביקור הנאשמים האחרים בביתו באותו יום. אשר לידיעתו הנטענת של העורר כי רפאל מחזיק נשק - העורר מפנה להודעות רפאל, שלפיהן הוא לא היה עם הנשק בביתו של העורר והוציא אותו ממקום מחבוא בשטח פתוח מחוץ לבית העורר. אשר למסירת הכדורים על-ידי העורר לרפאל - העורר כופר בכך שמסר את הכדורים לרפאל, אך מדגיש כי גם בגרסתו המפלילה של רפאל, לא נטען כי העורר ידע מהי התכלית שלשמם רפאל זקוק להם. בצד האמור, נטען כי הודעתו המפלילה של רפאל בפני המדובב רצופה בשקרים וסתירות, המשליכים גם על חלקו של העורר, ונובעים מרצונו של רפאל להתפאר במעשיו הפליליים בפני המדובב. עוד טוען העורר כי היה מקום לערוך עימות בינו לבין רפאל ביחס לחלקו הנטען באירוע, עימות שלא נערך. העורר מדגיש כי אדי שוחרר לחלופת מעצר, על אף שישנן ראיות למעורבותו בסכסוך הכספי ולנוכחותו באירוע הירי בגינה. על רקע החולשה הנטענת בראיות נגדו, סבור העורר כי יש לשחררו לחלופה שהוצעה ונבחנה. בנוסף, נטען כי עברו הפלילי אינו מכביד כפי שתואר בהחלטת בית המשפט קמא, וכי יש מקום - למצער - להורות על הזמנת תסקיר מעצר נוסף לבחינת חלופה.

בדיון שהתקיים לפניי, סמכה באת-כוח המשיבה את ידיה על החלטת בית המשפט קמא. לדבריה, הראיה המרכזית נגד העורר היא גרסתו של רפאל, שנמסרה בתחילה בפני מדובב, ולאחר מכן בחקירותיו. בגרסה זו, קושר רפאל את העורר להיערכות המקדימה לאירוע, כמי שסיפק לו כובע ושלושה כדורי אקדח, ידע כי רפאל נושא אקדח ונכח במקום בזמן שהוטען האקדח, ואף ידע על פרטי המארב המתוכנן. בנוסף לראיה משמעותית זו, מפנה המשיבה לצילומי מצלמת האבטחה בביתו של העורר המלמדים על התנהגות מפלילה, ומעידים על כך שמדובר בהכנה לביצוע פשע: העורר נוכח במקום כאשר רפאל מחזיק במחסנית, וכאשר אדי מדגים תנועה של דריכת נשק. הנוכחים נעים בתזזיתיות ממקום למקום. בנוסף, טוענת המשיבה כי על ידי העורר - שנעצר בסמוך לאחר האירוע - נמצאו 26 שרידי ירי, שמלמדים על זיקתו לאירוע ועל החזקת אקדח או תחמושת בשלב כלשהו. אשר להחלטה בדבר שחרורו של אדי לחלופת מעצר - המשיבה מסבירה כי על אף שבחרה שלא לערור על החלטה זו (בפרט נוכח העובדה שאדי נעדר עבר פלילי), היא אינה מסכימה לקביעות שהתקבלו במסגרתה. מבחינת האפשרות לשחררו לחלופה, מדגישה המשיבה כי העורר ביצע לכאורה את המיוחס לו כאשר היה נתון במעצר בית, את המלצתו השלילית של שירות המבחן וכן את עברו הפלילי וכתב האישום התלוי ועומד נגדו.

דיון והכרעה

כידוע, בשלב בחינת בקשה למעצר נאשם עד תום ההליכים, בוחן בית המשפט אם קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו בעבירות המיוחסות לו. בחינה זו אינה דורשת הוכחה ברמת הסתברות של מעל לכל ספק סביר, אלא מסתפקת בבחינת הכוח ההוכחתי הפוטנציאלי הטמון בחומר החקירה הגולמי. "ראיות לכאורה" בהקשר זה הן ראיות שלגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך כדי העברתן בכור ההיתוך של החקירות, מבחני הקבילות והמשקל - יוביל בסופו של המשפט לביסוס אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133 (1996); בש"פ 6742/11 אלמכאווי נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (26.9.2011)). בשלב מקדמי זה, אין בית המשפט נדרש לעמוד על משקלן של הראיות או לקבוע ממצאים בשאלת מהימנותם של העדים כפי שנעשה בהליך העיקרי, ודי כי שוכנע שישנו פוטנציאל ראייתי להרשעת הנאשם בתום ההליך המשפטי (ראו: בש"פ 2607/10 פיניאן נ' מדינת ישראל (18.4.10)).

לאחר בחינת חומר הראיות בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי קיימות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות לעורר. במוקד התשתית הראייתית, גרסתו של רפאל, שהתפתחה במהלך החקירה. בתחילה שלל את הסכסוך מול האחים משייב, את מעורבותו באירוע הירי וכן את היכרותו עם אדי (הודעות בחקירה מיום 10.7.2012). לאחר מכן רמז כי הוא מתכוון לשתף פעולה עם החוקרים (דו"ח תשאול מיום 16.7.2012), אך בהמשך חזר בו וטען כי איננו מעורב בתיק (תשאול מיום 17.7.2012). ביום 18.7.2012 הביע את נכונותו למסור גרסה מלאה (דו"ח תשאול בע"פ מאותו יום, של פקד גילבר גרקו). ביום 19.7.2012 שב ומסר גרסה שלפיה הוא אינו מעורב במעשה. את הודאתו, מסר רפאל לחוקרים רק ביום 25.7.2012 לאחר שעומת עם הגרסה שמסר למדובבים בבית המעצר. למדובבים סיפר רפאל על הסכסוך הכספי שלו ושל אדי עם האחים משייב, שדרשו מהם פירעון מיידי של הלוואה, וכיצד התפתח הסכסוך הכספי לכדי אירועי אלימות של ממש, לרבות השלכת רימון על המועדון שהם מפעילים ותקיפתו של אדי (תמלול השיחה, חלק 14, עמ' 7-5). בהמשך, סיפר על התגבשות ההחלטה לפגוע באחים משייב - "אמרתי לו, יאללה נלך עד הסוף" (חלק 14, עמ' 6), ובהמשך - "אני כאילו רציתי כבר, אתה יודע אם הם לא היו באים, כבר רצינו לעשות אותם, רצינו לפרק אותם" (חלק 15, עמ' 1). בחקירותיו, סיפר רפאל לחוקריו על תיאום הפגישה עם האחים משייב, על הצטיידותו באקדח ובתחמושת, ועל התפתחות האירוע בגינה - לרבות ביצוע הירי, והפעולות שביצע לאחריו (תשאול 25.7.2012, עמ' 14-13, עמ' 52-51). טענתו בחקירה הייתה כי הירי בוצע כאקט של הגנה עצמית, שכן לדבריו האחים משייב תקפו אותו ואת אדי, וסבי אף שלף סכין. בשלב זה אסכם כי דבריו של רפאל למדובבים ולחוקרים, בדבר ההתארגנות המוקדמת והכוונה לפגוע באחים משייב - הם בבחינת תשתית ראייתית לכאורה לכך שהאירוע בגינה לא היה אירוע ספונטני, כנטען על-ידי העורר, אלא הוצאה לפועל של קשר פלילי מוקדם.  

נעבור עתה לבחון את הראיות בנוגע לחלק המיוחס לעורר. אין בכתב האישום טענה לכך שהעורר נכח פיזית באירוע בגינה, אלא שהוא היה שותף מרכזי לקשר הפלילי ולשלב ההתארגנות וההכנה. הראיות המרכזיות נגד העורר הן הודעותיו של רפאל והקלטות שיחתו עם המדובבים. רפאל קושר את העורר לסכסוך הכללי כאשר הוא אומר למדובבים ביחס אליו כי "הוא גם מסוכסך שלהם, איתנו עד הסוף" (שיחת הדיבוב, חלק 16, עמ' 20). בחקירתו, מספר רפאל כי הוא ואדי יידעו את העורר על קביעת הפגישה ("סיפרנו לו מה קרה וזה" - תשאול 29.7.2012, עמ' 46, שורה 9). בחקירתו, מספר רפאל כי העורר ידע שיש לו נשק (תשאול 29.7.2012, עמ' 50, שורה 3), וכן כי הוא אמר לו כי הוא מתכנן "להיות בצד שם בספסל" (תשאול 29.7.2012, עמ' 46, שורה 38). הנה כי כן, רפאל קושר את העורר לסכסוך הכללי, ומספר כי הוא יידע את העורר בפרטים הנוגעים לתכנית הפעולה. יתר על כן, רפאל אמר למדובבים כי העורר הביא לו כדורים לאקדח (טרק 16, עמ' 20-19). גם בחקירותיו, רפאל חוזר ומספר, במספר הזדמנויות, כי העורר נתן לו שלושה כדורים לאקדח (תשאול 25.7.2012, עמ' 47-45; תשאול 29.7.212, עמ' 37-33). חיזוק לגרסה זו ניתן למצוא במצלמות האבטחה בביתו של העורר, שבהן נצפה רפאל מחזיק בידו מחסנית לאקדח בנוכחות העורר (דקה 23:14). בנוסף, זמן קצר לפני יציאתם מהבית, נצפה העורר כשהוא נותן לרפאל כובע (דקה 23:17), שלפי הנטען שימש להסוואת זהותו בשלב הראשון של המארב. לכל אלה יש להוסיף את האווירה התזזיתית ששררה בבית העורר בסמוך לפני האירוע, העולה מצילומי מצלמת האבטחה - המעורבים ונוספים נצפים נכנסים ויוצאים בקצב מהיר; העורר והמעורבים האחרים מפנים את קבוצת הנערים ואת אימו של העורר מגינת הבית (דקה 22:26). צילומי מצלמת האבטחה עשויים אפוא לשמש כחיזוק לראיה המרכזית נגד העורר - גרסתו של רפאל. בנסיבות אלה, אני סבור כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית למיוחס לעורר. זאת, מבלי שאני נדרש לנקוט עמדה בהתייחס לראיות הנוספות שנכללות בחומר החקירה.

מוכן אני להניח כי מתעורר קושי בקיומן של קביעות השונות ביחס לעצמת תשתית הראייתית הלכאורית בעניינו של העורר ובעניינו של אדי, במיוחד בדבר מודעותם של השניים לקשר הפלילי. עם זאת, ההחלטה בעניינו של אדי איננה מונחת להכרעתי. לאחר שבחנתי באופן עצמאי את חומר הראיות שהוגש לי ביחס לעורר, מצאתי כאמור כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית למיוחס לו. יצוין כי המדינה סיפקה הסבר סביר להחלטתה שלא לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בעניינו של אדי, וזאת על רקע היעדר עבר פלילי בעניינו והמלצה חיובית של שירות המבחן. על כן, לא מצאתי לגזור גזירה שווה בין ההחלטה בעניינו של אדי, ששוחרר לחלופת מעצר, לבין עניינו של העורר. אשר לשאלת אפשרות שחרורו של העורר לחלופה - כפי שצוין בהחלטת בית המשפט קמא, אין זו הסתבכותו הראשונה של העורר עם החוק, והוא אף ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו כשהוא נמצא במעצר בית. בנוסף, תסקיר המעצר בעניינו של העורר לא היה חיובי, ולא בא בהמלצה על שחרורו. בנסיבות אלה, לא ניתן ליתן בעורר את האמון הנדרש לשם שחרור לחלופת מעצר, ואין מנוס אלא מהותרתו במעצר עד תום ההליכים.

           הערר נדחה אפוא.

           ניתנה היום, ‏י"ט בשבט התשע"ג (‏30.1.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    יב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 begin_of_the_skype_highlighting 077-2703333 ללא תשלום  end_of_the_skype_highlighting ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

התקשר

שלח SMS